שורה תחתונה
- מי אומר: האבלים – על אב ואם 11 חודשים, על שאר הקרובים 30 יום. בן; בת – לפי מנהג הקהילה; ואם אין – קרוב אחר או שליח.
- איפה: רק במניין (עשרה). בבית האבל אם יש מניין, אחרת בבית הכנסת. בלי מניין – תהילים לפי אותיות השם.
- מתי בתפילה: בסיום קטעי התפילה – אחרי עלינו, אחרי שיר של יום, אחרי קריאת תהילים; קדיש דרבנן אחרי לימוד.
- הנוסח: קדיש יתום מנוקד בנוסח אשכנז, ספרד/חב”ד, עדות המזרח ותימן – להצגה בטלפון או להדפסה בסידור אישי.
מה זה קדיש יתום ולמה אומרים אותו
הקדיש אינו תפילה על המת ואינו מזכיר מוות. הוא שבח לאל בארמית – “יתגדל ויתקדש שמיה רבא” – שהאבל אומר בציבור, והציבור עונה “אמן, יהא שמיה רבא מברך”. הרעיון: כשהבן (או הבת) גורם לציבור לקדש את שם ה’, הדבר נזקף לזכות הנפטר ומעלה את נשמתו. מכאן השם “קדיש יתום” – הקדיש שאומר מי שהתייתם. המנהג מתועד מימי הביניים (ספר אור זרוע, המאה ה-13) והתקבל בכל תפוצות ישראל.
יש כמה סוגי קדיש באותה תפילה; האבל אומר בעיקר שניים:
- קדיש יתום – בסיום קטעים בתפילה, בלי “תתקבל”.
- קדיש דרבנן – אחרי לימוד תורה שבעל פה (משניות, אגדה), עם הקטע “על ישראל ועל רבנן”. בלוויה נאמר קדיש הגדול (קדיש דאתחדתא) בנוסח מיוחד. שלושתם, מנוקדים, בעמוד קדיש ותפילות לפי עדות.
מי אומר קדיש, ועל מי
| הנפטר/ת | מי אומר | כמה זמן | הערות |
|---|---|---|---|
| אב או אם | הבנים; בת – לפי מנהג הקהילה | 11 חודשים מיום הפטירה + יארצייט | המנהג הנפוץ. יש הנוהגים 12 חודשים פחות שבוע |
| בן/בת זוג | בן/בת הזוג | 30 יום | מותר להמשיך 11 חודשים כמנהג חסידות |
| בן או בת | ההורים | 30 יום | וכן ביארצייט |
| אח / אחות | האחים | 30 יום | כולל אח מאב או מאם בלבד |
| סב / סבתא | הנכדים – מנהג, לא חובה | 30 יום או 11 חודשים כשאין בנים | לתאם עם הדודים |
| כשאין קרוב שאומר | קרוב רחוק, חתן, או שליח (שכיר) | 11 חודשים | בתי כנסת וארגונים מציעים “אמירת קדיש” – לוודא שאומרים באמת |
קדיש על אב ואם – למה 11 ולא 12: המשפט לרשעים בגיהינום נמשך לכל היותר 12 חודשים; כדי לא להציג את ההורה כמי שזקוק למלוא התקופה, מפסיקים אחרי 11. את היום המדויק שבו מפסיקים (בתחילת החודש ה-12 העברי) מחשבים לפי התאריך העברי – מחשבון היארצייט מציג אותו. אחרי זה חוזרים לומר קדיש ביום השנה בכל שנה.
בת אומרת קדיש: בקהילות אורתודוקסיות רבות הבת אומרת מעזרת הנשים יחד עם גבר שאומר מהמניין, או בשקט; בקהילות אחרות – בקול מהמניין; בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות – ככל מתפלל. שאלה למעשה – לרב הקהילה; אין לה “תשובה אחת”.
מתי בתפילה אומרים קדיש יתום
| תפילה | מקומות הקדיש (אשכנז) | מקומות הקדיש (עדות המזרח) |
|---|---|---|
| שחרית | אחרי מזמור שיר חנוכת הבית (לפני ברוך שאמר, במנייני אבלים), אחרי עלינו, אחרי שיר של יום, אחרי לדוד ה’ אורי (אלול) | אחרי הודו/מזמורים לפי המנהג, אחרי עלינו, אחרי שיר של יום; קדיש דרבנן אחרי פיטום הקטורת |
| מנחה | אחרי עלינו | אחרי עלינו; לפני מנחה אחרי קריאת תהילים |
| ערבית | אחרי עלינו | אחרי עלינו |
| שבת ומועד | אחרי עלינו ואחרי מזמורים נוספים; קדיש דרבנן אחרי “במה מדליקין”/פרקי אבות | דומה, לפי מנהג בית הכנסת |
כלל מעשי: הולכים אחרי הגבאי. בכל בית כנסת סימנים ברורים; במניין בבית האבל מי שמוביל את התפילה מסמן לאבלים מתי לקום.
כמה אבלים יחד: באשכנז נהוג היום שכל האבלים אומרים יחד ובקול אחד; בעדות המזרח – יחד או במקהלה, לפי המנהג. מי שמאחר אומר את הקדיש הבא.
ההבדלים בין הנוסחים
- אשכנז: “יתגדל ויתקדש שמיה רבא… ויצמח” – ללא “ויצמח פורקניה”. “יהא שלמא רבא מן שמיא וחיים עלינו”. “עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום”.
- ספרד / חב”ד: כאשכנז בתוספת “ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה” (בחסידות), “וחיים טובים עלינו”, ובמקצת הנוסחים “עושה השלום”.
- עדות המזרח: “ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה”, “וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל”, “עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל”. ההגייה: “יתגדל ויתקדש” בפתח (ולא “יתגדַּל” בסגול כמנהג חלק מהאשכנזים).
- תימן (בלדי): נוסח קרוב לרמב”ם, עם “ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה ויפרוק עמיה”.
- עשרת ימי תשובה: כולם – “לעילא לעילא מכל ברכתא” (ובאשכנז “ולעילא”).
הנוסח המלא, מנוקד ובאותיות גדולות, עם מקור ברור לכל עדה – כאן. הדפסה למניין הבית: סידור אישי.
מה עוד אומרים בבית האבל – ברכות ותפילות לאבלים
- ברכת “דיין האמת” – בשעת שמיעת הבשורה או בקריעה: “ברוך אתה ה’… דיין האמת”. נוסח מלא בעמוד התפילות.
- אל מלא רחמים (אשכנז) / השכבה (עדות המזרח) – תפילה על הנפטר/ת, נאמרת בהלוויה, בעלייה לקבר, בשבת (אחרי קריאת התורה) ובאזכרות. יש נוסח לנפטר ולנפטרת ולחללי צה”ל.
- יזכור – ארבע פעמים בשנה (יום כיפור, שמיני עצרת, שביעי של פסח, שבועות).
- תהילים – בבית האבל נהוג לומר פרקים מ”ט, ט”ז (אשכנז) או ט”ו, ט”ז (עדות המזרח), ופרק קי”ט לפי אותיות שם הנפטר/ת ואותיות “נשמה” – מחולל התהילים לפי שם.
- לימוד משניות – לעילוי נשמה; אחריו קדיש דרבנן.
- בירכת המזון בבית האבל – באשכנז יש נוסח מיוחד ל”נחם” בשבעה; ברוב הקהילות אין משנים.
בלי מניין: מה עושים
- מתפללים בבית הכנסת הקרוב – מותר לאבל לצאת לתפילה, ורצוי.
- מארגנים מניין דרך בית הכנסת, קבוצת השכונה או השומר הסף (סטטוס “חסר למניין” נשלח לכולם בלחיצה).
- כשאין ברירה – תהילים לפי אותיות השם, משניות, וקדיש בהזדמנות הראשונה. לא אומרים קדיש ביחיד.
נורות אזהרה
- “אמירת קדיש בתשלום” ללא אימות – ארגונים רציניים נותנים שם של האומר ובית כנסת; מודעה אנונימית עם מספר אשראי – לא.
- ספירת 11 חודשים מיום הקבורה – סופרים מיום הפטירה. ההבדל של יום–יומיים משנה את היום שבו מפסיקים.
- בלבול בין נוסח בית הכנסת לנוסח הבית – האבל אומר בנוסח שלו גם בבית כנסת של עדה אחרת; אין בכך פגם.
- קדיש ביחיד “כי אין ברירה” – לא. תהילים במקום.
- הפסקת הקדיש בגלל מבוכה מההגייה – הציבור עונה “אמן” גם על קדיש בקול נמוך ובקריאה מהטלפון. אין דרישה לדעת בעל פה.
צ’ק-ליסט לאבל/ה
- ☐ יודע/ת על מי ולכמה זמן (11 חודשים / 30 יום) – תאריך הסיום
- ☐ הנוסח שלי (אשכנז / ספרד / עדות המזרח / תימן) שמור בטלפון או מודפס
- ☐ מניין: בבית (מי מארגן) או בית כנסת (שחרית ___ מנחה ___ ערבית ___)
- ☐ סידורים למניין הבית – מהגמ”ח או להדפסה
- ☐ כשאין מניין: תהילים לפי אותיות השם
- ☐ שאלות למעשה (בת אומרת, מנהג הבית, יום סיום) – לרב הקהילה